XXXXXXXXXXXXXXXXx XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXx XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXx XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
על התעטשות מדיטטיבית.
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.
אנו נשלח מידי פעם עידכונים לגבי פעילויות. אנו מבטיחים לכם כי כתובת המייל שלכם לא תועבר לשום גורם שהוא וכי לא נעשה בה כל שימוש מלבד לעדכן אתכם בפעילויות כל עוד תחפצו בכך.
היופי נמצא בפשטות, מלמדת הטנטרה.
אנשים מבלים חיים שלמים בנסיון להיות טובים יותר, מוצלחים יותר, מושלמים יותר.
וטנטרה,
טנטרה מלמדת אמת כה פשוטה. היא כה פשוטה עד כי היא קשה לעיכול.
"נבראת מושלם, ונותרת מושלם כפי שהינך"
אלא מה? כל חיפושיך הם תחת הפנס. כל הדרך שאתה עושה נובעת מחוסר היכולת שלך להכיר בכך שאתה כבר מושלם כפי שהינך, אהוב כפי שהינך. וזו בעצם תכונה אנושית של כולנו, גם של אלו היותר מתקדמים בדרכם. כולנו אלופים בלמצוא בעצמנו את המגרעות, את החסרונות. אנו כה טובים בזה עד כדי כך, שזה ממסך על עובדת היותנו מושלמים כפי שהיננו. וטכניקות כה רבות שטנטרה מלמדת, נועדו בעיקר לכך. להביא אדם למקום בו הוא מסוגל לראות את עצמו כמושלם, כיוון שהינו יציר הבורא וחלק בלתי נפרד ממנו, וככזה, הרי הינו בהכרח מושלם ואהוב כפי שהינו. זה לא אומר שאין לאן להתפתח, להתעצם, לדייק. אך תהליכים אלו כבר לא יבואו ממקום של חסר, נחיתות, רגשות אשם, שיפוט עצמי, אלא יבואו ממקום של עוצמה בוטחת ושקטה. טכניקות רבות שמלמדת הטנטרה, מיועדות בעצם לכוון אותנו למקום של עירנות ומודעות מקסימליות.
כאשר אדם מודע לעצמו ברמות גבוהות, עירני לכל תהליך ותהליך, ארוע ומופע בעצמו ובסביבתו, גדל הסיכוי שיום אחד יוכל לראות במו עיניו שהוא בעצם כבר מושלם כפי שהינו. הוא לא צריך לעשות מאומה, להוכיח דבר, לא צריך להשיג, לכבוש, לאגור... הוא רק צריך להיות. "רק היה", אומרת הטנטרה. אל תעשה דבר, רק היה,
שב בשקט וצפה איך הדשא ממשיך לצמוח, השמש ממשיכה לזרוח ולשקוע, המים בנהר ממשיכים לזרום... המודעות והעירנות נועדו לאפשר לנו לחיות את המציאות בדיוק כפי שהינה, כיוון שרובנו ככולנו, חיים ברמה מסויימת של חלום, של מציאות מזוייפת.
כבר אמרנו לכם שזה פרדוקס? נשמע לכם מוכר מאיפה שהוא?
מדוע אנו חיים בחלום? כיוון שהחלום, המציאות המזוייפת, מגוננת עלינו מפני המציאות האמיתית.
והרי המציאות האמיתית הינה שאנו כבר מושלמים ואהובים כפי שאנו. אז ממה להתגונן?
הפרדוקס הינו שהמיינד החושב, האגו, אינם מאפשרים לנו פשטות. הם מחפשים את הסיבוך, את המורכבות, את האתגר.
המיינד מתקשה לקבל את העובדה שזה כה פשוט,
הלב יכול לקבל זאת בפשטות רבה, מבלי להסתבך.
הלב הוא אמיץ. וכך, בשיא הפשטות:
בתחילת התעטשות, בזמן פחד, בחרדה, מעל פני תהום, בהלום הקרב, בעת סקרנות קיצונית, בתחילת רעב, בסיומו של רעב, היי מודעת ללא כל הפרעה.
אנשים מבלים חיים שלמים בנסיון להיות טובים יותר, מוצלחים יותר, מושלמים יותר.
וטנטרה,
טנטרה מלמדת אמת כה פשוטה. היא כה פשוטה עד כי היא קשה לעיכול.
"נבראת מושלם, ונותרת מושלם כפי שהינך"
אלא מה? כל חיפושיך הם תחת הפנס. כל הדרך שאתה עושה נובעת מחוסר היכולת שלך להכיר בכך שאתה כבר מושלם כפי שהינך, אהוב כפי שהינך. וזו בעצם תכונה אנושית של כולנו, גם של אלו היותר מתקדמים בדרכם. כולנו אלופים בלמצוא בעצמנו את המגרעות, את החסרונות. אנו כה טובים בזה עד כדי כך, שזה ממסך על עובדת היותנו מושלמים כפי שהיננו. וטכניקות כה רבות שטנטרה מלמדת, נועדו בעיקר לכך. להביא אדם למקום בו הוא מסוגל לראות את עצמו כמושלם, כיוון שהינו יציר הבורא וחלק בלתי נפרד ממנו, וככזה, הרי הינו בהכרח מושלם ואהוב כפי שהינו. זה לא אומר שאין לאן להתפתח, להתעצם, לדייק. אך תהליכים אלו כבר לא יבואו ממקום של חסר, נחיתות, רגשות אשם, שיפוט עצמי, אלא יבואו ממקום של עוצמה בוטחת ושקטה. טכניקות רבות שמלמדת הטנטרה, מיועדות בעצם לכוון אותנו למקום של עירנות ומודעות מקסימליות.
כאשר אדם מודע לעצמו ברמות גבוהות, עירני לכל תהליך ותהליך, ארוע ומופע בעצמו ובסביבתו, גדל הסיכוי שיום אחד יוכל לראות במו עיניו שהוא בעצם כבר מושלם כפי שהינו. הוא לא צריך לעשות מאומה, להוכיח דבר, לא צריך להשיג, לכבוש, לאגור... הוא רק צריך להיות. "רק היה", אומרת הטנטרה. אל תעשה דבר, רק היה,
שב בשקט וצפה איך הדשא ממשיך לצמוח, השמש ממשיכה לזרוח ולשקוע, המים בנהר ממשיכים לזרום... המודעות והעירנות נועדו לאפשר לנו לחיות את המציאות בדיוק כפי שהינה, כיוון שרובנו ככולנו, חיים ברמה מסויימת של חלום, של מציאות מזוייפת.
כבר אמרנו לכם שזה פרדוקס? נשמע לכם מוכר מאיפה שהוא?
מדוע אנו חיים בחלום? כיוון שהחלום, המציאות המזוייפת, מגוננת עלינו מפני המציאות האמיתית.
והרי המציאות האמיתית הינה שאנו כבר מושלמים ואהובים כפי שאנו. אז ממה להתגונן?
הפרדוקס הינו שהמיינד החושב, האגו, אינם מאפשרים לנו פשטות. הם מחפשים את הסיבוך, את המורכבות, את האתגר.
המיינד מתקשה לקבל את העובדה שזה כה פשוט,
הלב יכול לקבל זאת בפשטות רבה, מבלי להסתבך.
הלב הוא אמיץ. וכך, בשיא הפשטות:
בתחילת התעטשות, בזמן פחד, בחרדה, מעל פני תהום, בהלום הקרב, בעת סקרנות קיצונית, בתחילת רעב, בסיומו של רעב, היי מודעת ללא כל הפרעה.
מתוארת כאן שורה של מצבים בהם אנשים נוטים לחשוב שהם חסרי שליטה. אכן, חלקם אכן מחוץ לשליטתנו, אך אם נביא משהו אחר וחדש אל תוך התהליך, המודעות, התהליך ישתנה ונשיג בו שליטה, לפחות חלקית.
ניקח לדוגמא את תהליך ההתעטשות. התעטשות הינה בעצם פרץ של אנרגיה שמחפשת שחרור.
אם התהליך כבר התחיל, זה מאוחר מידי להכנס למודעות. האנרגיה כבר בדרכה החוצה.
ממש ממש כאשר אנו חשים בעיקצוצים או בדגדוגים הראשונים שמופיעים בתחילת התהליך נפנה את כל תשומת הלב והמודעות הפנימית שלנו ובמרבית המקרים הצורך להתעטש פשוט ייעלם מעצמו. זה עובד מדהים - מנסיון!.
נפנה את כל העירנות והמודעות פנימה. נעצום עיניים וניכנס למצב מדיטטיבי כאשר אנו ממקדים את כל מודעותנו אל אותו איזור בו מתחיל להתהוות העיטוש. אם נהייה מודעים באופן מוחלט, העיטוש פשוט ייעלם. האנרגיה שהופנתה אליו תהפוך לעוד יותר מודעות ועירנות.
אנחנו יכולים לספר לכם מנסיון אישי שזה עובד מדהים ממש. כאשר התודעה מופנית לכיוון הנכון העיטוש פשוט נעלם ברוב המקרים, ובמרבית המקרים בהם הוא לא נעלם, לא היינו ממוקדים מספיק.
בשעת התעטשות הגוף ממוקד והחשיבה נעצרת. התהליך הזה, שמאפשר שניות קצרות ללא מיינד, ממכר.
נוצר מצב שהוא בעצם מהות המדיטציה האמיתית: מודעות חסרת מחשבה.
אפשר להגיע לחוסר מחשבה בעזרת סמים מסויימים אבל אז אין לנו מודעות ועירנות.
אפשר שתהייה מודעות עם מחשבות, וזו לא חוכמה גדולה, את זה יש לנו ביום יום.
אבל להגיע למהות האמיתית הזו של מודעות ללא מחשבה, זהו האתגר. ואז, גם אירוע קטן כביכול כמו התעטשות עשוי להביא לטרנספורמציה. תהליך דומה קורה עם פחד או עם חרדה. כאשר חווים פחד, נעלה את רמת המודעות שלנו והפחד ייעלם. בעצם, ניתן להיעזר כמעט בכל דבר ובכל תופעה. העיקר להביא את עצמנו למצב של מודעות נטולת מחשבה.
מה שהסוטרה מביאה כאן, הינו רק דוגמאות ספורות. ניתן למשל להיעזר ברעב. כאשר אנו חשים את הרעב, נפנה את כל המודעות אל עצמנו. איך אנו חשים? מה קורה לי בגוף? ככל שנהייה מודעים יותר לכל מה שמתחולל, כך יגדלו הסיכויים שהרעב ייחלש.
הרעיון כאן הוא ללמוד לא ליצור הזדהות עם הרעב. אנו נשארים במרכז שלנו, בעוד הרעב קורה בהיקף.
אנו היינו שם עוד לפני שהרעב היה קיים, ונמשיך להיות שם גם לאחר שהרעב ייעלם. כל דבר יוכל לשמש לכך. אפילו תחילתה של התעוררות מינית.
במזרח, היו מאמנים את הלוחמים להיות בראש ובראשונה במודעות אבסולוטית מבלי חשיבה, והקנו לכך חשיבות נעלה, עוד הרבה לפני טכניקות ואסטרטגיות לחימה. זה איפשר ללוחמים להיות חדים וממוקדים וחסרי תהיות ועיכובים, וכן להתגבר על פחדים רבים. זו דרכה של הטנטרה - דרך החווייה.
אתה יכול לשנן בעל פה כל מיני הצהרות לעצמך על כך שאתה אינך הגוף ואתה מנותק מהגוף, אבל באמת, אם אתה אינך מודע לחלוטין, זו תהייה הצהרה ריקה מתוכן כי רק הראש יאמר אותה.
כאשר תחווה את זה באמת בגופך, בחווייה הפרטית שלך, לא תצטרך (או תרצה) לדבר על כך.
אם התהליך כבר התחיל, זה מאוחר מידי להכנס למודעות. האנרגיה כבר בדרכה החוצה.
ממש ממש כאשר אנו חשים בעיקצוצים או בדגדוגים הראשונים שמופיעים בתחילת התהליך נפנה את כל תשומת הלב והמודעות הפנימית שלנו ובמרבית המקרים הצורך להתעטש פשוט ייעלם מעצמו. זה עובד מדהים - מנסיון!.
נפנה את כל העירנות והמודעות פנימה. נעצום עיניים וניכנס למצב מדיטטיבי כאשר אנו ממקדים את כל מודעותנו אל אותו איזור בו מתחיל להתהוות העיטוש. אם נהייה מודעים באופן מוחלט, העיטוש פשוט ייעלם. האנרגיה שהופנתה אליו תהפוך לעוד יותר מודעות ועירנות.
אנחנו יכולים לספר לכם מנסיון אישי שזה עובד מדהים ממש. כאשר התודעה מופנית לכיוון הנכון העיטוש פשוט נעלם ברוב המקרים, ובמרבית המקרים בהם הוא לא נעלם, לא היינו ממוקדים מספיק.
בשעת התעטשות הגוף ממוקד והחשיבה נעצרת. התהליך הזה, שמאפשר שניות קצרות ללא מיינד, ממכר.
נוצר מצב שהוא בעצם מהות המדיטציה האמיתית: מודעות חסרת מחשבה.
אפשר להגיע לחוסר מחשבה בעזרת סמים מסויימים אבל אז אין לנו מודעות ועירנות.
אפשר שתהייה מודעות עם מחשבות, וזו לא חוכמה גדולה, את זה יש לנו ביום יום.
אבל להגיע למהות האמיתית הזו של מודעות ללא מחשבה, זהו האתגר. ואז, גם אירוע קטן כביכול כמו התעטשות עשוי להביא לטרנספורמציה. תהליך דומה קורה עם פחד או עם חרדה. כאשר חווים פחד, נעלה את רמת המודעות שלנו והפחד ייעלם. בעצם, ניתן להיעזר כמעט בכל דבר ובכל תופעה. העיקר להביא את עצמנו למצב של מודעות נטולת מחשבה.
מה שהסוטרה מביאה כאן, הינו רק דוגמאות ספורות. ניתן למשל להיעזר ברעב. כאשר אנו חשים את הרעב, נפנה את כל המודעות אל עצמנו. איך אנו חשים? מה קורה לי בגוף? ככל שנהייה מודעים יותר לכל מה שמתחולל, כך יגדלו הסיכויים שהרעב ייחלש.
הרעיון כאן הוא ללמוד לא ליצור הזדהות עם הרעב. אנו נשארים במרכז שלנו, בעוד הרעב קורה בהיקף.
אנו היינו שם עוד לפני שהרעב היה קיים, ונמשיך להיות שם גם לאחר שהרעב ייעלם. כל דבר יוכל לשמש לכך. אפילו תחילתה של התעוררות מינית.
במזרח, היו מאמנים את הלוחמים להיות בראש ובראשונה במודעות אבסולוטית מבלי חשיבה, והקנו לכך חשיבות נעלה, עוד הרבה לפני טכניקות ואסטרטגיות לחימה. זה איפשר ללוחמים להיות חדים וממוקדים וחסרי תהיות ועיכובים, וכן להתגבר על פחדים רבים. זו דרכה של הטנטרה - דרך החווייה.
אתה יכול לשנן בעל פה כל מיני הצהרות לעצמך על כך שאתה אינך הגוף ואתה מנותק מהגוף, אבל באמת, אם אתה אינך מודע לחלוטין, זו תהייה הצהרה ריקה מתוכן כי רק הראש יאמר אותה.
כאשר תחווה את זה באמת בגופך, בחווייה הפרטית שלך, לא תצטרך (או תרצה) לדבר על כך.
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.אנו נשלח מידי פעם עידכונים לגבי פעילויות. אנו מבטיחים לכם כי כתובת המייל שלכם לא תועבר לשום גורם שהוא וכי לא נעשה בה כל שימוש מלבד לעדכן אתכם בפעילויות כל עוד תחפצו בכך.
|
