כך, במילות שירה, ספק ברורות ספק סתומות ומסתוריות, מתאר שיווה לדווי, שאקטי, את אחת המדיטציות הבסיסיות ביותר של הטנטרה.
ואנו, השבוע, רוצים לספר לכם עליה, קצת להסביר, ולהציע לכם אותה, כי היא קלה ונפלאה, בסיסית, וניתן לבצעה בכל מקום ושעה, גם במשרד, בין שיחת הטלפון שהסתיימה והאימייל לחברים עם הבדיחה האחרונה ששלחו לכם...
אל תשאלו מה צריך לקרות. אל תחפשו מטרה. פשוט עשו. זו טעות לחפש מטרה במדיטציה.
אנשים רבים טועים בחושבם שמטרת המדיטציה היא להשיג רגיעה או שלווה. אין זה כך.
השלווה הינה אחד מתוצרי הלוואי של התהליך.
אנו נושמים מיום היוולדנו עד יום מותנו ללא הפסקה. דברים רבים קורים לנו, לגופנו, משתנים בנו וסביבנו, אך הם לא רלוונטיים לנשימה. זו תימשך ללא שינוי עד יום מותנו.
זו בדיוק הסיבה שהנשימה הינה תהליך אוטונומי, כי אם נהייה עסוקים במשהו ונשכח לנשום זמן רב...
טנטרה רואה בנשימה גשר ביננו לבין גופנו שהוא חלק מהיקום. אם הגשר נשבר, אנו עוזבים את הגוף ועוברים למקום אחר, בלתי נודע, במרחב ובזמן. כך שהנשימה מהווה בעצם גשר ביננו לבין מימדי המרחב והזמן.
צריך להבין שלא מדובר כאן בטכניקות הנשימה של היוגה, אלא בגישה שונה בתכלית. גישה העושה שימוש בנשימה על מנת להיכנס פנימה, אל תוך עצמנו. הנשימה אינה מאולצת וקצובה אלא נינוחה וטבעית.
הטכניקה הבאה עוסקת בנקודות מאד מדוייקות, דקות אבחנה, בנשימה שלנו.
בין שאיפה לנשיפה (וגם בין נשיפה לשאיפה שוב), קיימת נקודה מתה, בה אנו לא נושמים בעצם. בנקודה זו אנו מתמקדים.
חשוב שנבין כיצד טנטרה מתבוננת בסימליות על תהליך הנשימה.
בכל שאיפה שאנו לוקחים, אנו נולדים מחדש. בכל נשיפה שלנו, אנו בתהליך מוות.
בנקודה הלא מודעת, לא מורגשת, הקצרה כל כך, שבין שאיפה לנשיפה, אנו נמצאים,
אך מתים, לא בעולם. והרגע כה זעיר, שאיננו מבחינים בו.
כשאנו מודעים לרגע הזה, דברים יכולים להתרחש.
אין צורך בשום דבר מיוחד. רק דאגו לסביבה שקטה, שלא יפריעו לכם.
אל תאלצו את הנשימה. הניחו לה להיות רגועה וטבעית. כל הסוד כאן, הוא המודעות.
הפכו מודעים לנשימתכם, התבוננו בה.
מרגע שאויר נכנס לנחיריים עקבו אחריו במלוא המודעות לכל אורך הנשימה.
לוו את האויר בדיוק בקצב שלו. לא לפני ולא אחרי...
אויר נכנס - אתם נכנסים. אויר יוצא - אתם יוצאים.
רק לאחר שמתרגלים את זה די זמן, ניתן לחוש באמת במרווח, בנקודה המתה שבין שאיפה לנשיפה.
רק כאשר הכל סביב נעלם כלא היה, כשכל עולמנו הופך להיות האויר שנכנס והאויר שיוצא,
נוכל להיות מודעים לרגע בו חדלה הנשימה מהיות.
ובאותו רגע בו אנו קיימים אך איננו, מתרחשים דברים.
זו הטכניקה הבסיסית ביותר ואחת מהפשוטות ביותר שנותנת הטנטרה, והיא סייעה למיליוני אנשים בכל רחבי אסיה.
מסופר כי בודהה הגיע להארה בזכות טכניקה פשוטה זו, אך היא היתה קיימת עוד הרבה לפני בודהה.
איך אומרת ג. יפית? "בדקתי ומצאתי - זה כדאי!"
את הזוהרת, החווייה תעלה ותזרח בין שתי נשימות. אחרי השאיפה ומייד לפני שתהפוך לנשיפה, שם התגמול.
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.
