XXXXXXXXXXXXXXXXx XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXx XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXx XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
סדנת הטנטרה הראשונה שלי.
"מי שהגיע עם בן/בת הזוג שלו השתדלו לא לעבוד יחד"
המשפט הזה העביר בי צמרמורת של משהו לא ממש טוב בתוך הבטן.
זה היה לפני שנים..(ממרומי הימים האלה זה נראה כמו לפני נצח)
פסטיבל "סגול" הראשון שלנו.
את הפעילויות בתכניה בחרנו יחד, הכל חדש, קורץ ומסקרן.
עד לאותו זמן עבר כל אחד מאיתנו, בנתיב של חייו, כבר אי אילו סדנאות,
כל אחד מאיתנו מגיע עם רקע של עבודה והתפתחות רוחנית לתוך הזוגיות הזו שלנו.
בין כל הפעילויות שבחרנו לנו הייתה גם סדנת טנטרה,
הסקרנות הביאה אותנו אליה.
מה זו הטנטרה הזו בכלל?
למגינת ליבי , אני לא ממש זוכרת מה סיפרו שם על טנטרה...
ועם זאת, היטב נחרטו בי המילים "...השתדלו לא לעבוד עם בן הזוג..."
מה? למה ?
הייתה סוג של בעתה קלה בתוך המהומה שיצרו המילים בראשי.
מה פתאום, שגבר אחר יגע בי?
או, שאני אגע בגבר אחר?
התפתלו להן בתוכי מחשבות של - לא רוצה, אמא'לה אני לא מכירה אותו, מה פתאום להשען גב אל גב?
איפה בן? שיציל אותי מהבלגאן הזה... ושוב- לא רוצה... עד לאותו רגע בו חשתי לראשונה את הגב שנשען עלי.
פתאום המגע הוא זה שדיבר.
והרי סודות המגע נגלו אלי כשלמדתי את "שיטת גרינברג" שם התחדדה והתבהרה לי השפה של המגע.
ושם בסדנא מצאתי שזה אפילו מעניין.
נחמד לנוע בהקשבה לאחר שאני בכלל לא מכירה - יתרה מכך, נהנתי מאוד.
אז קלטו חושי שכל הרעש היה אזעקת שווא ואפשר לצאת מהמקלט,
לפקוח עיניים לשמים ולראות את השמש מחייכת אלי.
לא קרה כלום, הייתי בסך הכל, צריכה רק להרשות לעצמי לחוות חוויה.
לדעת שאוכל לסמוך על עצמי שהכל יהיה בסדר.
כך טלטלה אותי הסדנה, בין קטבי הרגשות,
מחשש גדול אל הנאה צרופה,
אף אחד מסתבר בסופו של דבר לא "נדבק" אלי ו"שלח לי ידיים" כמו שחששתי.
מצאתי את עצמי עובדת עם אנשים שונים, ולומדת בעיקר על עצמי דברים חדשים. את התחושות שבאו בחלק הבא ממש לא צפיתי,
למען האמת, הופתעתי מעצמי.
המנחה הסביר על ישיבת ה"שיווה שאקטי" ...
ברגע שהבנתי שאני אמורה לשבת על בן הזוג שלי,
פנים אל פנים כשאנו מצמידים את אזור האגן זה לזה ויושבים בחיבוק,
אז הוצפתי מחדש.
שוב עלו כל אותן מחשבות וגבולות ושיירי החינוך שכולנו מקבלים בעודנו ילדים.
איך לכל הרוחות אני אמורה לשבת כך בצורה כזו עם אדם שאיני מכירה ?
עם זה - הפעם נכנס גם בן לזווית העין שלי,
גם הוא ישב שם ב"שיווה שאקטי" עם אישה.
שוב, מערבולת המחשבות חישבה לגלוש מתוך אוזני החוצה ולהטביע אותי שם,
בתוך בליל מחשבות וחששות בלתי מוסבר,
אליהם התלוותה בהידור תחושה של קנאה נוראית, בלתי אפשרית ומציפה כל.
צונאמי ענק של רגשות געש בי,
לא זאת בלבד שהייתי צריכה לגייס את עצמי להתמודד בסיטואציה מאוד חדשה ולא מוכרת גם קנאה נוספה לתוך זה?
לא יכולתי להכיל את עצמי,
לא יכולתי לנשום כמו שבקש המנחה,
מי בכלל נשם??? מה זאת נשימה???
הייתי כולי כאב לב אחד גדול עם גוש ענק של בכי שמאיים להתפרץ... וכך בתוך הטורנדו הזה,
מאי שם , בן מבזיק לי חיוך אוהב, מלטף מחבק.
בתוך ההצפה הגדולה הזו לא יכולתי להבחין בחיוך הקסום הזה.
דמעות שלא הרשיתי להן לזלוג סימאו את עיני.
אין לי אפילו מושג איך הסתיימה הסדנא.
אני זוכרת את השיחה הארוכה שניהלנו יחד , נשמתי התאומה ואני.
אני יודעת שמשם החלה דרכי והגיעה למקום המופלא בו אני מצויה היום.
המקום הזה בנתיב של חיי שהגעתי אליו דווקא בזכות המון רגעים קטנים,
שמרביתם היו אתגר גדול. שמרביתם התחילו בכאב והסתיימו בחיוך ובלב פתוח ואוהב. למדנו לחפש תמיד את הטוב בכל סיטואציה.
גם ברגעים לא קלים, אחרי שוך הסערה היינו מביטים זה בזה ואומרים- "או.קיי. מה טוב בזה?"
"איך הופכים את זה להזדמנות לעליית מדרגה?"
מתוך החששות שהתלוו אלי בכל פעם, האתגרים והסערות שבדרך, צמחה מי שאני היום.
הבטחון העצמי בא עם כל התנסות ואתגר, הידיעה הברורה שאני שם קודם כל בשבילי,
לא כי אני אגואיסטית (שהרי לימדו אותנו לא לחשוב רק על עצמנו),
אלא כי הגברים ה"מטרידים" מהם חששתי לא יגיעו אלי בכלל. גם אם יגיעו אדע לומר- לא!
וגם כי כאשר אני שם בשביל עצמי, אני חווה כל חוויה במלואה.
אני לא שבוייה בגלגל של אוגר שרץ לשום מקום,
בהיותי נטולת לחץ וחששות, אני מביאה את השמחה והאהבה שהנני, איתי לכל מקום.
להגיע עם אנרגיות כאלה בהחלט ממגנט לחיי יותר ויותר אנשים ודברים קסומים.
הדרך שלנו, כזוג, להיות בשקיפות, בתקשורת מלאה, לחלוק את הרגשות והחשש,
הדרך להוציא את הטוב מכל התנסות , הביאה את הביטחון בתוך מה ומי שאנו יחד.
היום לאחר כברת הדרך אותה עברתי מאז, אני יודעת שהנתיב הזה של חיי
יזמן לי עוד שיעורים. עם זאת אני יודעת להתבונן אל המקום בו הייתי,
לציין לעצמי את הדרך המופלאה הזו שטנטרה כתפישת עולם שלובה בה
כאריג משי יפיפה שעוטף ברכות את חיי. את השיעור הזה בין היתר,
אנו ,יחד, חולקים עם הנשים שבאות לסדנאות שלנו,
מתוך הרגעים המאתגרים שעברנו , נוצרה ההבנה לאורה אנו מתנהלים.
ואיתם התובנה העמוקה שעליה מדברת טנטרה.
לחגוג את החיים באמירת כן לכל חוויה הניקרת בדרך
רק מתוך הבטחון העצמי המוחלט ביכולת שלנו , ובמיוחד שלי כאישה,
לומר "לא" ברור ומדויק ברגע שזה יגיע.
המשפט הזה העביר בי צמרמורת של משהו לא ממש טוב בתוך הבטן.
זה היה לפני שנים..(ממרומי הימים האלה זה נראה כמו לפני נצח)
פסטיבל "סגול" הראשון שלנו.
את הפעילויות בתכניה בחרנו יחד, הכל חדש, קורץ ומסקרן.
עד לאותו זמן עבר כל אחד מאיתנו, בנתיב של חייו, כבר אי אילו סדנאות,
כל אחד מאיתנו מגיע עם רקע של עבודה והתפתחות רוחנית לתוך הזוגיות הזו שלנו.
בין כל הפעילויות שבחרנו לנו הייתה גם סדנת טנטרה,
הסקרנות הביאה אותנו אליה.
מה זו הטנטרה הזו בכלל?
למגינת ליבי , אני לא ממש זוכרת מה סיפרו שם על טנטרה...
ועם זאת, היטב נחרטו בי המילים "...השתדלו לא לעבוד עם בן הזוג..."
מה? למה ?
הייתה סוג של בעתה קלה בתוך המהומה שיצרו המילים בראשי.
מה פתאום, שגבר אחר יגע בי?
או, שאני אגע בגבר אחר?
התפתלו להן בתוכי מחשבות של - לא רוצה, אמא'לה אני לא מכירה אותו, מה פתאום להשען גב אל גב?
איפה בן? שיציל אותי מהבלגאן הזה... ושוב- לא רוצה... עד לאותו רגע בו חשתי לראשונה את הגב שנשען עלי.
פתאום המגע הוא זה שדיבר.
והרי סודות המגע נגלו אלי כשלמדתי את "שיטת גרינברג" שם התחדדה והתבהרה לי השפה של המגע.
ושם בסדנא מצאתי שזה אפילו מעניין.
נחמד לנוע בהקשבה לאחר שאני בכלל לא מכירה - יתרה מכך, נהנתי מאוד.
אז קלטו חושי שכל הרעש היה אזעקת שווא ואפשר לצאת מהמקלט,
לפקוח עיניים לשמים ולראות את השמש מחייכת אלי.
לא קרה כלום, הייתי בסך הכל, צריכה רק להרשות לעצמי לחוות חוויה.
לדעת שאוכל לסמוך על עצמי שהכל יהיה בסדר.
כך טלטלה אותי הסדנה, בין קטבי הרגשות,
מחשש גדול אל הנאה צרופה,
אף אחד מסתבר בסופו של דבר לא "נדבק" אלי ו"שלח לי ידיים" כמו שחששתי.
מצאתי את עצמי עובדת עם אנשים שונים, ולומדת בעיקר על עצמי דברים חדשים. את התחושות שבאו בחלק הבא ממש לא צפיתי,
למען האמת, הופתעתי מעצמי.
המנחה הסביר על ישיבת ה"שיווה שאקטי" ...
ברגע שהבנתי שאני אמורה לשבת על בן הזוג שלי,
פנים אל פנים כשאנו מצמידים את אזור האגן זה לזה ויושבים בחיבוק,
אז הוצפתי מחדש.
שוב עלו כל אותן מחשבות וגבולות ושיירי החינוך שכולנו מקבלים בעודנו ילדים.
איך לכל הרוחות אני אמורה לשבת כך בצורה כזו עם אדם שאיני מכירה ?
עם זה - הפעם נכנס גם בן לזווית העין שלי,
גם הוא ישב שם ב"שיווה שאקטי" עם אישה.
שוב, מערבולת המחשבות חישבה לגלוש מתוך אוזני החוצה ולהטביע אותי שם,
בתוך בליל מחשבות וחששות בלתי מוסבר,
אליהם התלוותה בהידור תחושה של קנאה נוראית, בלתי אפשרית ומציפה כל.
צונאמי ענק של רגשות געש בי,
לא זאת בלבד שהייתי צריכה לגייס את עצמי להתמודד בסיטואציה מאוד חדשה ולא מוכרת גם קנאה נוספה לתוך זה?
לא יכולתי להכיל את עצמי,
לא יכולתי לנשום כמו שבקש המנחה,
מי בכלל נשם??? מה זאת נשימה???
הייתי כולי כאב לב אחד גדול עם גוש ענק של בכי שמאיים להתפרץ... וכך בתוך הטורנדו הזה,
מאי שם , בן מבזיק לי חיוך אוהב, מלטף מחבק.
בתוך ההצפה הגדולה הזו לא יכולתי להבחין בחיוך הקסום הזה.
דמעות שלא הרשיתי להן לזלוג סימאו את עיני.
אין לי אפילו מושג איך הסתיימה הסדנא.
אני זוכרת את השיחה הארוכה שניהלנו יחד , נשמתי התאומה ואני.
אני יודעת שמשם החלה דרכי והגיעה למקום המופלא בו אני מצויה היום.
המקום הזה בנתיב של חיי שהגעתי אליו דווקא בזכות המון רגעים קטנים,
שמרביתם היו אתגר גדול. שמרביתם התחילו בכאב והסתיימו בחיוך ובלב פתוח ואוהב. למדנו לחפש תמיד את הטוב בכל סיטואציה.
גם ברגעים לא קלים, אחרי שוך הסערה היינו מביטים זה בזה ואומרים- "או.קיי. מה טוב בזה?"
"איך הופכים את זה להזדמנות לעליית מדרגה?"
מתוך החששות שהתלוו אלי בכל פעם, האתגרים והסערות שבדרך, צמחה מי שאני היום.
הבטחון העצמי בא עם כל התנסות ואתגר, הידיעה הברורה שאני שם קודם כל בשבילי,
לא כי אני אגואיסטית (שהרי לימדו אותנו לא לחשוב רק על עצמנו),
אלא כי הגברים ה"מטרידים" מהם חששתי לא יגיעו אלי בכלל. גם אם יגיעו אדע לומר- לא!
וגם כי כאשר אני שם בשביל עצמי, אני חווה כל חוויה במלואה.
אני לא שבוייה בגלגל של אוגר שרץ לשום מקום,
בהיותי נטולת לחץ וחששות, אני מביאה את השמחה והאהבה שהנני, איתי לכל מקום.
להגיע עם אנרגיות כאלה בהחלט ממגנט לחיי יותר ויותר אנשים ודברים קסומים.
הדרך שלנו, כזוג, להיות בשקיפות, בתקשורת מלאה, לחלוק את הרגשות והחשש,
הדרך להוציא את הטוב מכל התנסות , הביאה את הביטחון בתוך מה ומי שאנו יחד.
היום לאחר כברת הדרך אותה עברתי מאז, אני יודעת שהנתיב הזה של חיי
יזמן לי עוד שיעורים. עם זאת אני יודעת להתבונן אל המקום בו הייתי,
לציין לעצמי את הדרך המופלאה הזו שטנטרה כתפישת עולם שלובה בה
כאריג משי יפיפה שעוטף ברכות את חיי. את השיעור הזה בין היתר,
אנו ,יחד, חולקים עם הנשים שבאות לסדנאות שלנו,
מתוך הרגעים המאתגרים שעברנו , נוצרה ההבנה לאורה אנו מתנהלים.
ואיתם התובנה העמוקה שעליה מדברת טנטרה.
לחגוג את החיים באמירת כן לכל חוויה הניקרת בדרך
רק מתוך הבטחון העצמי המוחלט ביכולת שלנו , ובמיוחד שלי כאישה,
לומר "לא" ברור ומדויק ברגע שזה יגיע.
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.אנו נשלח מידי פעם עידכונים לגבי פעילויות. אנו מבטיחים לכם כי כתובת המייל שלכם לא תועבר לשום גורם שהוא וכי לא נעשה בה כל שימוש מלבד לעדכן אתכם בפעילויות כל עוד תחפצו בכך.
