משאקטי עד מדונה - להיות אשה...
אתם מוזמנים לכתוב אלינו ולבקש.
כמה תהפוכות עברה, ועדיין עוברת החברה שלנו בעניין הגישה לגברים, לנשים.
אנו בני האדם, יצורים של הרגלים ודפוסים. אנחנו גם יצורים חברתיים.
שני הגורמים הללו חברו יחדיו לאורך אלפי שנים ליצירת דפוסי ההתנהלות שלנו זה כלפי זה, ודפוסים אלו כה חזקים, עד כי גם אם אנו אנשים אינטיליגנטיים, מתקדמים, רוחניים ומשוחררים, התגובות המיידיות שלנו לארועים סביבנו מוכתבות לעיתים רבות על ידי הדפוסים, שרבים מהם שוכנים בתת מודע שלנו ו"תופסים אותנו בסיבוב". הדפוסים שנוצרו בחברה האנושית לגבי ההתנהלות מול גברים או נשים הם מהחזקים שישנם.
בחברות רבות של המין האנושי נוצרו דפוסים של דיכוי הנשיות. ניתן לראות סימנים שלהם כמעט בכל חברה אנושית שקיימת כיום, ולמרות שישנן עדויות לחברות שהתנהלו בגישה מאוזנת, מרבית האנושות היום לוקה בעניין. הדפוסים שהוטמעו בחברה הינם בעיקר כאלו שבהם דוכאה יכולתן וזכותן של הנשים להגדרה עצמית, לביטוי של אישיותן. נשים הוגבלו בחופש התנועה, חופש העיסוק, נאסרה עליהן בעלות על קרקעות, קבלת שכר וחתימה על חוזים, מיניותן החפשית דוכאה עד עפר ובחברות רבות עברו הנשים כריתת דגדגן או הטלת מום באברי המין.
רבים אינם יודעים לדוגמא שרק ב 1920 ניתנה בארה"ב "המתקדמת" זכות ההצבעה לנשים. נוצרה תפיסת עולם של גברים שליטים, מובילים, דומיננטיים, לוחמים, אל מול נשים כנועות, צייתניות, צנועות, יושבות בית שאין להן כל ביטוי ממשי בתרבות, בספרות, בדת או חס וחלילה בפוליטיקה.
מעניין לציין שתפיסה זו משלה גם במקומות בהן היה שלטון של מלכות (לדוגמא אנגליה, ספרד ועוד...). קשה לדעת מה התחיל את הטרנד ההיסטורי הזה, אך ברורה כשמש מעורבותם של אנשי הדת בני כל הדתות בעניין.
כבר הזכרנו פעמים מספר את ההשפעה החזקה של אנשי הדת לאורך השנים על נושאים שהמרחק בינם לבין היחסים בין אדם לבוראו כמרחק שנות אור. אנשים וקבוצות אלו אספו לידיהם שליטה כוח וכסף באיצטלה של דת, רוחניות והיחסים שבין אדם לבורא והותירו אחריהם שרשרת שהעבירה מדור לדור עיוות וסילוף בתפישת העולם.
בנוסף, אנשי החוק והמשפט הקדומים (שפעמים רבות היו גם אנשי הדת...) תרמו את שלהם ועיגנו את הדיכוי והסילוף.
לו הייתם קוראים לדוגמא, את ספר החוקים האשורי (כ-1000 לפנה"ס) והייתם מדמיינים את חייה של אישה באשור, הייתם מזדעזעים קשות. הזכות של גבר להכות את אשתו ולהטיל בה מום היתה מעוגנת בחוק, בין היתר. גם חמורבי הנאור "דאג" לנשות ממלכתו. כאשר בוחנים את ההיסטוריה האנושית, ניתן למצוא אלפי דוגמאות לדפוסים אלה. חלקם סמויים, חלקם קיצוניים. בימי הביניים, נודעה הרדיפה האינקוויזיטורית "צייד המכשפות" בה נשים (בלבד) שנחשדו בכישוף הועלו על המוקד. בימי האבירים היו הנשים ננעלות על ידי בעליהן בחגורות צניעות שמעבירות צמרמורת בגופו של מי שרואה אותן מקרוב. הסינים, רק לפני כשני עשורים הוציאו אל מחוץ לחוק את מנהג קשירת הרגליים שהיה מותיר נשים נכות רתוקות לביתן.
מנהגים שונים גם הועברו מחברה לחברה. האם אתם יודעים למשל, מה מקור הביטוי "התנוחה המיסיונרית"?
הביטוי נתפס כאשר המיסיונרים הנוצרים באפריקה לימדו את הילידים שהגבר צריך להיות מעל האישה, ולא כפי שאלו נהגו שהאשה מעל.
דרך אגב, אם יש שאלות או נושאים מיוחדים שאתם רוצים שנתייחס אליהם בניוזלטר,אנו בני האדם, יצורים של הרגלים ודפוסים. אנחנו גם יצורים חברתיים.
שני הגורמים הללו חברו יחדיו לאורך אלפי שנים ליצירת דפוסי ההתנהלות שלנו זה כלפי זה, ודפוסים אלו כה חזקים, עד כי גם אם אנו אנשים אינטיליגנטיים, מתקדמים, רוחניים ומשוחררים, התגובות המיידיות שלנו לארועים סביבנו מוכתבות לעיתים רבות על ידי הדפוסים, שרבים מהם שוכנים בתת מודע שלנו ו"תופסים אותנו בסיבוב". הדפוסים שנוצרו בחברה האנושית לגבי ההתנהלות מול גברים או נשים הם מהחזקים שישנם.
בחברות רבות של המין האנושי נוצרו דפוסים של דיכוי הנשיות. ניתן לראות סימנים שלהם כמעט בכל חברה אנושית שקיימת כיום, ולמרות שישנן עדויות לחברות שהתנהלו בגישה מאוזנת, מרבית האנושות היום לוקה בעניין. הדפוסים שהוטמעו בחברה הינם בעיקר כאלו שבהם דוכאה יכולתן וזכותן של הנשים להגדרה עצמית, לביטוי של אישיותן. נשים הוגבלו בחופש התנועה, חופש העיסוק, נאסרה עליהן בעלות על קרקעות, קבלת שכר וחתימה על חוזים, מיניותן החפשית דוכאה עד עפר ובחברות רבות עברו הנשים כריתת דגדגן או הטלת מום באברי המין.
רבים אינם יודעים לדוגמא שרק ב 1920 ניתנה בארה"ב "המתקדמת" זכות ההצבעה לנשים. נוצרה תפיסת עולם של גברים שליטים, מובילים, דומיננטיים, לוחמים, אל מול נשים כנועות, צייתניות, צנועות, יושבות בית שאין להן כל ביטוי ממשי בתרבות, בספרות, בדת או חס וחלילה בפוליטיקה.
מעניין לציין שתפיסה זו משלה גם במקומות בהן היה שלטון של מלכות (לדוגמא אנגליה, ספרד ועוד...). קשה לדעת מה התחיל את הטרנד ההיסטורי הזה, אך ברורה כשמש מעורבותם של אנשי הדת בני כל הדתות בעניין.
כבר הזכרנו פעמים מספר את ההשפעה החזקה של אנשי הדת לאורך השנים על נושאים שהמרחק בינם לבין היחסים בין אדם לבוראו כמרחק שנות אור. אנשים וקבוצות אלו אספו לידיהם שליטה כוח וכסף באיצטלה של דת, רוחניות והיחסים שבין אדם לבורא והותירו אחריהם שרשרת שהעבירה מדור לדור עיוות וסילוף בתפישת העולם.
בנוסף, אנשי החוק והמשפט הקדומים (שפעמים רבות היו גם אנשי הדת...) תרמו את שלהם ועיגנו את הדיכוי והסילוף.
לו הייתם קוראים לדוגמא, את ספר החוקים האשורי (כ-1000 לפנה"ס) והייתם מדמיינים את חייה של אישה באשור, הייתם מזדעזעים קשות. הזכות של גבר להכות את אשתו ולהטיל בה מום היתה מעוגנת בחוק, בין היתר. גם חמורבי הנאור "דאג" לנשות ממלכתו. כאשר בוחנים את ההיסטוריה האנושית, ניתן למצוא אלפי דוגמאות לדפוסים אלה. חלקם סמויים, חלקם קיצוניים. בימי הביניים, נודעה הרדיפה האינקוויזיטורית "צייד המכשפות" בה נשים (בלבד) שנחשדו בכישוף הועלו על המוקד. בימי האבירים היו הנשים ננעלות על ידי בעליהן בחגורות צניעות שמעבירות צמרמורת בגופו של מי שרואה אותן מקרוב. הסינים, רק לפני כשני עשורים הוציאו אל מחוץ לחוק את מנהג קשירת הרגליים שהיה מותיר נשים נכות רתוקות לביתן.
מנהגים שונים גם הועברו מחברה לחברה. האם אתם יודעים למשל, מה מקור הביטוי "התנוחה המיסיונרית"?
הביטוי נתפס כאשר המיסיונרים הנוצרים באפריקה לימדו את הילידים שהגבר צריך להיות מעל האישה, ולא כפי שאלו נהגו שהאשה מעל.
כתוצאה מכל ההתנהלות הזו, אנו עדים עד היום לקושי רב של נשים לעמוד על שלהן, על מקומן בעולם, קושי לומר "לא", וכמובן שמתוך כך, גם קושי לומר "כן" מתוך רצון חפשי. משך אלפי שנים חינכה החברה את האשה להיות כנועה וצייתנית.
טנטרה התבוננה על הנשים לגמרי אחרת. לתפיסת העולם המרדנית, הנאורה, המעמיקה להתבונן ודוגלת בחופש ואומץ, היה הפוטנציאל הגדול ביותר להתנגד לדרך בה דגלו חברות שלמות. טנטרה ראתה בנשים אלות, וראתה בהן את הדרך להארה, דרך חיבור לגופן, למיניות שלהן, לחגיגת נשיותן. טנטרה מחנכת לחופש מוחלט לביטוי הרגשות, לחגוג את חגיגת החיים.
מעניין לציין, שאנשים מערביים שמרניים (יחסית) בעלי תפיסת עולם זכרית הביאו לעולם המערבי את התרגומים הראשונים של טקסטים טנטריים בסנסקריט. הם לא הבינו (או לא רצו להבין) נכונה את תפקיד האשה בעולם הטנטרי, ראו בה כלי שרת בידי הגברים המתאמנים ויצרו בכך עיוות וסילוף של תפיסת העולם הטנטרית במהותה.
מה שמטעה רבים כיום הוא המחשבה שאנחנו חיים בעידן של שחרור. אמנם, הרבה השתנה לטובה במאה האחרונה. זה צבר תאוצה בשתי מלחמות העולם (בעיקר בשנייה), כאשר נשים יצאו לעבוד בייצור נשק וכלי לחימה, ומשפחות רבות התפרקו עקב המלחמה. פיתוח הגלולה למניעת הריון והמחקרים של מאסטרס וג'ונסון, יחד עם שינויים תחוקתיים שונים לטובת הנשים נתנו דחיפה לתנועת הפמיניזם.
ההתבוננות הטנטרית על העניין תסביר רבות. הדרך להארה עוברת דרך האיזון, דרך נקודת האמצע בכל הרבדים. באלגוריה טנטרית לפיה כל מערכת היא כמטוטלת, הדרך הנכונה למציאת נקודת האמצע הינה לאפשר למטוטלת לבקר בנקודות הקיצוניות שלה. אם כן, לאחר שנים רבות בהן היתה המטוטלת אחוזה היטב בקיצוניות אחת, אך טבעי הוא למצוא אותה כעת בקיצוניות השנייה. אך זהו אינו שחרור אמיתי, כי גם הפמיניזם עוסק בדיכוי, רק מצידו השני של המתרס. המיקוד נותר אותו אחד.
בעבודתנו השוטפת אנו נתקלים כל הזמן בביטויים השונים להתנהלות החברתית הזו.
אנו נתקלים בנשים כה רבות שקשה להן לומר "לא" באופן אמיתי ויעיל.
כן, נכון, אנו נתקלים גם בגברים כאלה, אך הם מיעוט לעומת מרבית הנשים.
הרבה עבודה ממוקדת נדרשת כדי לשנות את דפוסי ההתנהלות הללו. אנו מתרגלים את הנושא בסדנאות מרובות משתתפים, אך היעילות מוגבלת. גם בעבודה פרטנית מושקעת אנרגיה רבה בנושא. אצל מרבית הנשים, הקושי הגדול לומר "לא" מתבטא דוקא מול בן הזוג. צריך ללמד אותן מהיסוד, איך למצוא בסיס ועוצמה באדמה, לחוש אותם באגן ולשאוב ממנו את הכוחות והעוצמה לעמוד על מקומן ביקום. לעומת הגברים, שקיבלו תמיד עידוד חברתי להפגין את מיניותם באופן בולט, אולי אף מוקצן, נדרשו הנשים תמיד לדכא את מיניותן. אנו עובדים מול נשים שחוששות להניע את גופן בחפשיות, בייחוד את האגן, נרתעות מכל גילוי מופגן של מיניות, מקפיאות את עצמן. "תסמונת הילדה הטובה" - מכירים?
נשים נרתעות מלהשמיע קול, לתת ביטוי, לחוות אורגזמה מלאה של כל החושים והגוף.
שמחה גדולה מבחינתנו, היא תפיסת העולם הטנטרית המלמדת כיצד ניתן לעבור ולפרוץ את כל המחסומים הללו ולתת לגיטימציה מלאה לכל דבר מתוך ראייה של קדושה מלאה. קל להן, לאותן נשים, להתחבר לאותה תפיסת עולם, ולחוות בחווייה את החופש שיש בבחינת הגבולות. לתחושתנו, הקושי הזה לומר "לא" (ו"כן" אמיתי), יחד עם ה"חינוך" הגברי מאידך, גורם לכך שנשים יחידות נמנעות בגדול מלהשתתף בגפן בסדנאות ליחידים. קורה לנו לא אחת, שנרשמים לסדנה כזו יותר מעשרה גברים מתוסכלים ואף לא אשה אחת.
אמנם, קל לנו להבין את המניע שמאחורי ההתנהלות, אך מה רבה היתה שמחתנו לו היו הנשים מאפשרות לעצמן את המקום המיוחד הזה, ומעצימות את עצמן ואת סביבתן יחד עמן.
חשוב לנו להעביר מסר. אנו יודעים שחלק נכבד מהנשים נרתעות מאותם גברים שגישתם, אם ננקוט לשון עדינה, רחוקה מהדרך הטנטרית הרגישה, הרכה העדינה. אך אם נצליח להגיע יחד למצב בו נשים ישתתפו וידאגו לטוב שלהן בנחישות ותקיפות מתוך תחושת אחריות (וכמובן בעזרתנו), אזי אותם גברים ילמדו את הדרך האחרת וכמה טוב יש בה לעומת הדפוסים הישנים. אנו אישית, רואים שליחות גדולה בעבודה זו. המפגש שיצרנו "סוד הגן הנעלם" מאפשר הזדמנות לעבודה במסגרת אישית ממוקדת על כל אותם נושאים בהם נשים נתקלות בצורך בהעצמה: חופש, העזה, אמירת "לא" ואמירת "כן", חגיגת המיניות והנשיות, בחינת ופריצת גבולות ועוד. הברק בעיניים של מי שחוותה, העצימה את חייה ושחררה את עצמה מגבולות לא-לה, שווה את כל העבודה וההשקעה. נשמח מאד אם תסייעו לנו להפיץ את המסר בין חברות, מכרות, ידידות. האחריות ליצירת חברה חדשה, בריאה ומאוזנת, מוטלת על כתפי כולנו.
אנו נתקלים בנשים כה רבות שקשה להן לומר "לא" באופן אמיתי ויעיל.
כן, נכון, אנו נתקלים גם בגברים כאלה, אך הם מיעוט לעומת מרבית הנשים.
הרבה עבודה ממוקדת נדרשת כדי לשנות את דפוסי ההתנהלות הללו. אנו מתרגלים את הנושא בסדנאות מרובות משתתפים, אך היעילות מוגבלת. גם בעבודה פרטנית מושקעת אנרגיה רבה בנושא. אצל מרבית הנשים, הקושי הגדול לומר "לא" מתבטא דוקא מול בן הזוג. צריך ללמד אותן מהיסוד, איך למצוא בסיס ועוצמה באדמה, לחוש אותם באגן ולשאוב ממנו את הכוחות והעוצמה לעמוד על מקומן ביקום. לעומת הגברים, שקיבלו תמיד עידוד חברתי להפגין את מיניותם באופן בולט, אולי אף מוקצן, נדרשו הנשים תמיד לדכא את מיניותן. אנו עובדים מול נשים שחוששות להניע את גופן בחפשיות, בייחוד את האגן, נרתעות מכל גילוי מופגן של מיניות, מקפיאות את עצמן. "תסמונת הילדה הטובה" - מכירים?
נשים נרתעות מלהשמיע קול, לתת ביטוי, לחוות אורגזמה מלאה של כל החושים והגוף.
שמחה גדולה מבחינתנו, היא תפיסת העולם הטנטרית המלמדת כיצד ניתן לעבור ולפרוץ את כל המחסומים הללו ולתת לגיטימציה מלאה לכל דבר מתוך ראייה של קדושה מלאה. קל להן, לאותן נשים, להתחבר לאותה תפיסת עולם, ולחוות בחווייה את החופש שיש בבחינת הגבולות. לתחושתנו, הקושי הזה לומר "לא" (ו"כן" אמיתי), יחד עם ה"חינוך" הגברי מאידך, גורם לכך שנשים יחידות נמנעות בגדול מלהשתתף בגפן בסדנאות ליחידים. קורה לנו לא אחת, שנרשמים לסדנה כזו יותר מעשרה גברים מתוסכלים ואף לא אשה אחת.
אמנם, קל לנו להבין את המניע שמאחורי ההתנהלות, אך מה רבה היתה שמחתנו לו היו הנשים מאפשרות לעצמן את המקום המיוחד הזה, ומעצימות את עצמן ואת סביבתן יחד עמן.
חשוב לנו להעביר מסר. אנו יודעים שחלק נכבד מהנשים נרתעות מאותם גברים שגישתם, אם ננקוט לשון עדינה, רחוקה מהדרך הטנטרית הרגישה, הרכה העדינה. אך אם נצליח להגיע יחד למצב בו נשים ישתתפו וידאגו לטוב שלהן בנחישות ותקיפות מתוך תחושת אחריות (וכמובן בעזרתנו), אזי אותם גברים ילמדו את הדרך האחרת וכמה טוב יש בה לעומת הדפוסים הישנים. אנו אישית, רואים שליחות גדולה בעבודה זו. המפגש שיצרנו "סוד הגן הנעלם" מאפשר הזדמנות לעבודה במסגרת אישית ממוקדת על כל אותם נושאים בהם נשים נתקלות בצורך בהעצמה: חופש, העזה, אמירת "לא" ואמירת "כן", חגיגת המיניות והנשיות, בחינת ופריצת גבולות ועוד. הברק בעיניים של מי שחוותה, העצימה את חייה ושחררה את עצמה מגבולות לא-לה, שווה את כל העבודה וההשקעה. נשמח מאד אם תסייעו לנו להפיץ את המסר בין חברות, מכרות, ידידות. האחריות ליצירת חברה חדשה, בריאה ומאוזנת, מוטלת על כתפי כולנו.
אתם מוזמנים לכתוב אלינו ולבקש.
הנכם מוזמנים באהבה להשאיר כאן פרטים על מנת שנוכל לצרף אתכם לרשימת הדיוור שלנו.
