אנחנו מפרסמים מידי שבוע מאמר מעניין ומקורי בנושאי העיסוק העיקריים שלנו: מיניות, טנטרה, זוגיות והתפתחות אישית.

את המאמרים תוכלו לקבל, יחד עם עדכוני הפעילויות והסדנאות השוטפות שלנו אל תיבת המייל שלכם. הניוזלטר נשלח אחת לשבוע.

על מנת לקבל את המאמרים והעדכונים... לחצו כאן!


לחצו על הכותר על מנת לקרוא את המאמר הרצוי.

🚗🛣️ למה נשים דופקות את האוטו בחנייה 🚙🚘

הייתי בחור ביישן, לא מנוסה עם נשים...

לפני כמה ימים נסענו לנו בדרכנו מכאן לשם, נסיעה נעימה וחלקה על כביש 6 הרחב והמודרני.
זאת אומרת, נעימה וחלקה עד לשלב מסויים....
כי במרחק מסויים מיציאה שהיינו צריכים לצאת בה, נוצר מצב קצת לא נוח, אם נתבטא בלשון המעטה.
שני המסלולים המהירים יותר היו עמוסים ברכבים ומשאיות, ועל המסלול הימני, זה המוביל בעוד 2 ק"מ אל היציאה, התנהלה לה נהגת באיטיות מוציאה מהדעת.
אם לא די בכך שהיא נסעה בערך ב 70 קמ"ש על כביש שבו מותר לנסוע 110, היא לחצה כל כמה שניות על הבלמים ללא כל צורך נראה לעין, ובאקראיות מרגיזה למדי.
כל זה לא היה נורא כל כך, אלא אם לא היתה כל אפשרות שהיא לעקוף מבלי לפספס את היציאה.

אחרי שהיא אותתה (שעה) ימינה ויצאה ביציאה, יצאנו אחריה, נשמנו לרווחה, ונעמדנו משמאלה ברמזור.
חיוך גדול עלה על פנינו, וגם הפתעה, כשגילינו, כמו בשיר של שלום חנוך ש....
זו לא גברת, זאת אומרת, שבטח זה אדון...

Walk Your Talk, Baby...

כמי שדוגלים באמת ובתמים בחוסר שיפוטיות, בלא לשים תוויות על אנשים ולא להכניס אותם לתבניות, בתור אלו שמלמדים רבים אחרים את הדברים האלה, חשוב לנו תמיד ליישם, בבחינת Walk Your Talk, להיות נאמנים לעקרונות.
אבל לפעמים קשה שלא להבחין בדפוסים חברתיים מסויימים, שמידי פעם באמת מוכיחים את עצמם.

המקרה הזה מייד הוביל אותנו לחשוב על הדיעה הרווחת בחברה, בעיקר בחברת הגברים כמובן :-)
על "נשים נוהגות".
כמה בדיחות מתרוצצות להן, על נשים כנהגות גרועות, פשוט לא ייאמן.
אנחנו אמנם כפי שאמרנו, משתדלים לא לשפוט ולתייג, אבל לצחוק צחוק בריא מידי פעם, אנחנו אוהבים מאד מאד.
לכן, כדי לסבר את העין, בחרנו להביא בפניכם מובאה מהצינור...
מקווים שתהנו, לפני שתמשיכו לקרוא.

הסרטון הראשון...

הסרטון השני...

ורגע לפני שאתם טופלים עלינו סקסיזם... 😉
הנה לצורך האיזון, לא חסרים גם גברים שעושים שטויות.

הסרטון השלישי...

הסרטון הרביעי...

תודו באמת, נכון מצחיק?
טוב, אנחנו מכירים כמה נשים נהגות מעולות, וגם כמה גברים שנוהגים פשוט זוועה, ובכל זאת, אין עשן ללא אש...
אי אפשר להתעלם מקיומו של חוסר איזון מסויים בנושא.
אז מה קורה כאן? חשבנו לנו... הרבה הרבה לפני שאמא ואבא של פרויד עשו כיף חיים במיטה, טנטרה לימדה משהו, שהפסיכולוגיה המודרנית מתהדרת בו.
בכל אחד ואחת מאיתנו, קיימות שתי איכויות, זכרית ונקבית.
אין זה משנה אם גבר או אשה, בכולנו יש את האיכות של שיווה, האיכות הזכרית, שהיא איכות מעוגנת, תלויית מטרה, אסרטיבית, צמודה לפרטים, סדר וזמן.
בכולנו יש את האיכות של שאקטי, האיכות הנקבית, שהיא איכות משוחררת, הוליסטית, זורמת, משוחררת מהצמדות לפרטים, סדר או זמן.
בכל סיטואציה נתונה, אדם מביא לידי ביטוי יותר מאיכות אחת ופחות מהאחרת.
טנטרה מלמדת, שכאשר אדם שואף להגיע להארה, הוא בעצם שואף להגיע לאיזון מוחלט בין כל רבדי חייו, כולל איזון בין שיווה ושאקטי שבו.

חברה של סטריאוטיפים.

הצרה היא, שכולנו גדלנו וחיים בחברה מאד סטריאוטיפית.
החברה שלנו, אם תרצו, באופן מוזר ומעוות ביותר, במקרים רבים מוקיעה את האיזון הזה.
אנחנו גדלים כך שאצל רובנו, האיכות הדומיננטית היא בהתאם למין.
אצל מרבית הגברים, איכות השיווה הגברית שולטת בחוסר איזון, ואצל מרבית הנשים - ההיפך. שאקטי מושלת בכל ביד רמה.
לא רק זה, אלא החברה שלנו אף מוקיעה בדרכים שונות, את אלה שאצלם חוסר האיזון הוא הפוך (גברים נשיים ונשים גבריות).

שיווה ושאקטי נוהגים...

ומה קורה בכביש? איך כל זה קשור?
גם בכביש צריך איזון מסויים, אבל האיזון הוא לא תמיד באמצע.
נהיגה בכביש מצריכה הרבה יותר מהאיכות הזכרית.
נהיגה היא מעיקרה תלויית מטרה ונחישות. כדי לשרוד בכביש, ובמיוחד הכביש הישראלי, צריך המון אסרטיביות, להיות חדורי מטרה. צריך לשים לב להמון פרטים ולהיות מתוזמנים בהכל, החל מתיפעול המכונית, ועד לתזמוני עקיפות, השתלבות בתנועה ועוד.

מה הופך נהג או נהגת לנהגים גרועים?
קודם כל - חוסר מודעות.
אם היו מחנכים נהגים אצלנו בארץ למודעות, במקום "סע לאט", "סע במודעות" (וכמובן מסבירים ומדגימים במה מדובר), היו אצלנו באופן דרסטי הרבה פחות תאונות דרכים.

חנייה ביוני פינת לינגם

שנית, לענייננו, חוסר איזון בין שיווה ושאקטי.
כאשר לנהגת יש מחסור בולט באיכות הזכרית, השיווה שלה, היא לוקה בתסמונת ה"אשה נהגת", זו שיצאה לשמצה בקרב ציבור הזכרים.
אשה כזו תפחד לצאת לעקיפה, לתפוס מקום על המסלול, יהיה לה קשה מאד לנהוג בנהיגה אסרטיבית ולקבוע עובדות על הכביש. אין מה לעשות, צריך את זה על הכביש, במיוחד הישראלי. גם ענייני החנייה והתפעול קשורים בכך, כי הם מצריכים הצמדות לפרטים, מרחק וזמן.

מכירים את הבדיחה?
למה נהגות דופקות תמיד את האוטו בחנייה???
לא מכירים?
בואו לסדנה הקרובה ונספר לכם :-)

לעומת זה, נהגים גברים שאצלם מדוכאת האיכות הנקבית של שאקטי עד עפר, הם נהגים גרועים מאד, מסוכנים לסביבת לא פחות מהנהגות שלהן הם לועגים. הם ינהגו עם מעט מאד ראייה מרחבית, בחוסר גמישות וחוסר התחשבות, הם לא יהיו נהגים שזורמים עם השטף. הם ילחצו גז בהגזמה, ייצמדו פעמים רבות לרכב שלפניהם, כי הוא עומד בדרכם אל המטרה. הם יהיו ארוגנטיים, אגרסיביים, אפילו ממש אלימים על הכביש.

קורס נהיגה מונעת.

אז מה עושים?
אולי אפשר להציע למשרד התחבורה ללמד טנטרה בקורס נהיגה מונעת?
טוב, כן, זה באמת קצת מצחיק...
אבל אנחנו בטוחים ב 100% שעל קורס הנהיגה המונעת הזה, יהיו הרבה פחות נהגים שיקטרו, אולי יהיו אפילו נהגים שיתנדבו לעבור את הקורס כל פעם מחדש.

רוצים ללמוד להתחבר לאיכויות השיווה והשאקטי שלכם באופן מלא ומאוזן?
רוצים ללמוד איך להביא אותן לידי ביטוי גם במיטה (או מחוץ לה, בכללי במגע)?
יש לנו עבורכם את *ה*דבר. בואו ב 18 לאפריל לסדנה "לגעת באהבה" ותלמדו לגעת כמו שיווה וכמו שאקטי.
ההרשמה דרף דף הסדנה.

ובכלל - הנושא הזה ניתן ללימוד ולחיזוק מעמיקים בתהליכים האישיים והזוגיים שלנו.
זה יהפוך את חייכם ליותר מאוזנים, יותר יעילים, נכונים ומדוייקים, שלא לדבר על שדרוג היסטרי למיניות.
כדאי לכם.


#בן_ואפרת #טנטרה #סטריאוטיפים #שיווה #שאקטי #זכרי #נקבי #שיפוטיות #חנייה #נהיגה #דפוסים #איזון #סע_לאט #קורס_נהיגה_מונעת #יוטיוב

📿🎹 חרוזים מרגעים קטנים של אושר 👨‍👦😍

למען הסר ספק ובלבול, הפוסט הזה נכתב לפני שנים רבות, מספר ימים לפני פטירתו של אבי.
הוא מכיל מסר כל כך חזק מבחינתנו, שהחלטנו לשלוח אותו שוב.

ימים לא קלים...

אבא שלי מאושפז בבית חולים כבר שבועיים וחצי, מונשם. זו תקופה ממש מאתגרת והתחושה בלב כבדה מאד. הצל הכבד שמוטל על חייו, כשהדבר הבסיסי ביותר לחיי אדם, הנשימה, מפסיק להיות טריויאלי כל כך. כשמונשמים אי אפשר לדבר בכלל, וסף התסכול עולה פלאים.

שבועיים וחצי של סבל גדול. לאבא לא היתה סבלנות לכלום. כאבי ראש וכאבי גב חמורים שתקפו אותו מהשכיבה הממושכת, הידיעה שהוא נמצא בסכנת חיים מיידית, כל אלה התישו אותו. אנחנו, אמא ושלשת הילדים, התחלפנו במשמרות של 24/7 לצידו. ביום שישי האחרון הוא היה עייף, מותש, וישן רוב היום. ישבתי לידו והקשבתי למוזיקה ביוטיוב דרך הטלפון החדש. בשעת ערב מוקדמת הוא התעורר. ניגשתי אליו מחייך וסיפרתי לו שבדיוק הקשבתי לגלן גולד מנגן את הקונצ'רטו החמישי של בטהובן לפסנתר "הקיסר". ידעתי שהוא מאד אוהב את היצירה הזו והצעתי לו להאזין. הוא מייד הניד בראשו ל"לא". לא התעקשתי והמשכתי לפטפט איתו במונולוג. אחרי כמה דקות, ביקש את לוח הכתיבה. שמתי בידו את העט והוא כתב לי "נגן את גלן גולד".

גלן גולד ומגע הקסם

שמתי את האזניות באזניו, ושוב הורדתי מהיוטיוב את הקונצ'רטו. לפתע, השתנתה ארשת פניו מקצה אל הקצה. הוא חייך עד כמה שיכל. הצלילים הקסומים עשו את שלהם. הוא החל לנגן באצבעותיו על פסנתר בלתי נראה והחל לנצח על התזמורת בהתלהבות. דמעות של אושר עלו בעיני. אחרי ימים ארוכים של סבל, יכולנו סוף סוף לחוות יחד רגעים קטנים של אושר. עמדתי כך שעתיים וחצי עם הטלפון ביד, עובר מבטהובן למוצרט ועוד...

במיטה לידו, שוכבת סבתא אתיופית, נראית בת למעלה מ 90. גם היא היתה מונשמת, ועכשיו כבר ישבה במיטה בלי מסכת חמצן. חבורת נכדים מטפלת בה במסירות, מאכילה אותה את הארוחה המוצקה הראשונה, והנכדה מחייכת אלי בביישנות ומסבירה: "היא לא רגילה לאוכל של הארץ, יש לנו אוכל מיוחד". וכולם מתבוננים בה בשמחה והערצה עם כל ביס שנכנס. כן, רגעים קטנים של אושר.

המחרוזת הגדולה של החיים

בבית, חלקתי את הרגעים היפים האלה עם אפרת. חשבנו לנו איך כל אחד משחיל לעצמו את החרוזים במחרוזת של חייו. לכל אחד מאיתנו החיים מספקים קופסה ענקית עם חרוזים מכל הגדלים והצבעים. חרוזים של כעס ויאוש, חרוזים של שנאה ואכזבה, חרוזים של תקווה אהבה וחיבה, ויש חרוזים מיוחדים, החרוזים של רגעי האושר הקטנים. לכל אחד יש את הקופסה שלו. כל אחד יכול לבחור לו אילו חרוזים הוא נוטל מהקופסה שלו, ולהשחיל אותם במחרוזת של חייו. יש מי שנוטל חרוזים בלי כל הבחנה, ויש אפילו את אלה שחושבים, אפילו בטוחים, שהם לא יכולים לבחור את החרוזים. זה "מישהו אחר" בוחר עבורם והם חייבים להשחיל.

ואנחנו, מצאנו את עצמנו אספנים כרוניים. אוספים רגעים קטנים של אושר. חורזים אותם אחד לאחד. גם כשהכל סביב נראה עגום, אנחנו מחפשים בכח כל חיוך, כל ניצוץ במבט.

אתמול היינו בהצגת בכורה של הבן במסגרת בחינות הבגרות במגמת תאטרון, והלב נמלא גאווה. שוב רגעים קטנים ומיוחדים של אושר, והבוקר, הודיעו לנו שאבא כבר לא מונשם, כבר נושם בכוחות עצמו ומדבר... וכל כולו מלא אושר על המצב החדש.

למשוך אלינו טוב ואושר

חיברנו אחד לאחד ועוד אחד וקלטנו בעוצמת יתר את מה שאנחנו יודעים ומלמדים זה זמן רב, זה חוק המשיכה בהתגלמותו. כשאנחנו מרשים לעצמנו להתמקד בשלילי, אנחנו מושכים אלינו עוד ועוד ממנו. איך אומרים הבריות: "צרות באות בצרורות". במהלך השבועיים וחצי שחלפו הרשינו לעצמנו לשכוח את זה, וככל שהתמקדנו כולנו, המשפחה, בסבל של אבא ובמצב הרפואי הקשה, הלכו העניינים והחמירו ובכל פעם ניחתה מכה חדשה, וכשמתעקשים בכח לאסוף שוב את חרוזי האושר, הם ממלאים שוב את הקופסה וקל כל כך למצוא ולבחור אותם.

אז תזכרו תמיד, בכל רגע ורגע שחולף, גם כשהכל נראה קשה ואפילו אבוד, אל תוותרו לעצמכם - חפשו את אותם רגעים קטנים של אושר, הם נמצאים שם תמיד תמיד, זה רק אנחנו ששוכחים או לא רוצים לראות. תזכרו תמיד, שהם כמו מגנטים קטנים, החרוזים הללו, של האושר. תבחרו ותחרזו לכם את המחרוזת היפה של חייכם.

בואו לאסוף לעצמכם רגעים יפים של אושר ביום חמישי הקרוב.
יש לנו סדנה נפלאה "לגעת באהבה" שבה תלמדו ותחוו שעות יפות של מגע קשוב נכון ומדוייק מבני זוגכם. תלמדו את סודות המגע המודע ותבטיחו לעצמכם המון רגעי אושר צרוף, כי תקבלו ממש מתנה נפלאה לחיים.
פרטים נוספים והרשמה דרך דף הסדנה. מחכים לכם!

ולמי שרוצה להנות ממוזיקה באמת יפה, הנה הקונצ'רטו החמישי לפסנתר ותזמורת "הקיסר" מאת בטהובן בביצועו של גלן גולד.

חלק ראשון

חלק שני

מוקדש לזכרו של אבי שומר 1931-2012, האיש שהרבה בזכותו אני מי שאני היום.

אבי שומר 1931-2012, אבא שלי, האיש שהרבה בזכותו אני מי שאני היום
#בן_ואפרת #אבי_שומר #אברהם_שומר #בטהובן #גלן_גולד #הקיסר #קונצ'רטו #אושר #בחירה

🎂🍰 תרגול קטן על שקרים ועוגות ☕🥮

בואו נעשה תרגיל קטן...

דמיינו לעצמכם זוג אנשים, אולי אפילו שאינכם מכירים, אתם מזמינים אותם לשבת איתכם ולהכנס לשיחה אינטימית על נושא מאתגר מאד. מה שהם לא יודעים זה שיש לכם כוחות קסם. יש לכם היכולת לראות את כל מה שהם מסתירים זה מזה.

הם פותחים בשיחה נוקבת על נושא כאוב, אולי משוחחים על פחדים שלהם, אולי על בגידה, אולי משהו שקשור במיניות או במאוויים כמוסים. אתם קולטים פתאום שמישהו מהם משקר, מסתיר משהו, והשיחה נמשכת, ועכשיו בן הזוג השני משקר במצח נחושה. המצב הולך ומתדרדר, זה הופך כבר לוויכוח, חוסר הבנה. הטונים מתחילים לעלות ולצרום,

מתחיל להיות לא נעים. השקרים שהם מסתירים, גלויים לעיניכם, אתם יודעים את כל האמת. אם לא די בכך, גם ברור לכם, שאם הם היו בשקיפות מוחלטת וללא שקרים, הם היו מבינים זה את זה מעולה ומרגישים טוב. די מתסכל, נכון???

הפתעה!!!

מי הם אותו זוג אנשים???

הפתעה!!! זה אתם.

לא, לא אתם כזוג, כל אחד ואחת מכם, מאיתנו, כולנו. כל אדם חי את אותה זוגיות מוזרה, מי יותר ומי פחות. אצל כולנו יש בן א' ו(לפחות) בן ב', אפרת א' ואפרת ב', יוסי a, יוסי b (ולפעמים גם יוסי c דוחף את האף) שולה 1 ושולה 2. בקיצור, אתם כבר מתחילים לקלוט את הרעיון נכון?

קשקשת ברשת...

כולנו מנהלים דו שיח עם עצמנו, ואצל כולנו, משה ב' או מירב 2 תופסים תפקידים שונים ומשונים. פעם הם שופט הבג"ץ ופעם הם מבקר המדינה או השוטר, פעם הם הדיאטנית ולפעמים אפילו הרב הראשי (ספרדי או אשכנזי, תבחרו :)

מה שלא יהיה, הם כמעט תמיד לא נעימים לנו, מציקים כאלה. יש לנו איתם מערכת יחסים, לעיתים סבוכה ביותר. הם עושים לנו רעש בראש, אבל הגרוע מכל - הם גורמים לנו לשקר. השקרים האלה הם השקרים שאנחנו בעצם משקרים לעצמנו.

לארועים חגיגיים (ולשמחתנו יש לא מעט), אפרת אופה עוגת שוקולד מאד טעימה לפי מתכון שקיבלה מאחותה. העוגה הזו כבר הפכה אצלנו למותג, אפרת כבר יכולה להכין אותה בעיניים עצומות תוך כדי שינה. פעם, לפני שנים רבות, כשהעוגה הזו היתה נמצאת במקרר, לבן לא היה שקט נפשי עד שהיא היתה נגמרת.

אני רק מיישר אותה...

כיום זה כבר שנים לא כך, אבל פעם, כך בן היה מספר:
אני בד"כ אדם עם משמעת עצמית די גבוהה, אבל מי שהיה אצלנו בסדנאות, ובייחוד בסדנאות המתקדמות 😉, יכול היה לראות, שיש בגופי חלקים שבהם מתחת לעור, יש שכבות של עוגת שוקולד בלתי נראית 🤣 החלקים העודפים האלה מפריעים לי מאד, לא רק ויזואלית, אלא גם בתפקוד הגופני, כשאני מתכופף, רץ וכדומה.

לאחרונה היו אצלנו לא מעט ארועים משמחים, והיו במקרר לא מעט עוגות שוקולד, כאלה שאפרת אופה. קלטתי את עצמי פשוט משקר לעצמי במצח נחושה, ממש כמו ילד קטן שגונב מטבעות מהארנק של אמא... אני מכין לי כוס תה בשעת ערב, ומוציא את המגש עם העוגה כדי לקחת פרוסה, לגיטימי פעם בכמה זמן, לא?

אני מתבונן בעוגה, ודבר ראשון מחפש איפה ציפוי השוקולד הכי עבה. משם אני פורס פרוסה ושם בצלוחית (שקר מס' 1). אז, תוך כדי הכנת התה, אני פורס רצועת בונוס דקה ואוכל (שקר מס' 2), ואח"כ עוד אחת... ובסוף יוצא שאכלתי שתי פרוסות. (שקר מס' 3)

אחר כך, אני כבר נותן לעצמי לגיטימציה שזה יהיה, לא רק עם התה של הערב, אלא גם עם התה של הצהריים (שקר מס' 4) ולאט לאט יש יותר ויותר פרוסות. כשאני חוזר מריצה (האמת, די ארוכה ושורפת די הרבה קלוריות), אני משכנע את עצמי שבגלל ששרפתי כל כך הרבה קלוריות, אני יכול להרשות לעצמי לאכול עוד קצת עוגה (שקר גס מס' 5). וכך זה ממשיך והולך ומתפתח, עד שקלטתי את עצמי בשקרים האלה כל כך חזק, שבחרתי שזה יהיה הסוף לעניין.

עבודה בעיניים...

אנחנו מזמינים אתכם להתבונן לעומק, לשאול: איפה אני מרמה את עצמי? איפה השקרים שאני מספר/ת לעצמי? לעיתים השקרים האלה לא כל כך גלויים כמו בעניין עוגות שוקולד.

המפתח הוא השיחות הפנימיות שאנחנו מנהלים עם עצמנו, עם השופט הפנימי שלנו, עם מבקר המדינה שלנו, איפה אנחנו משקרים להם? מה אנחנו מנסים להסתיר מהם? (שזה בעצם להסתיר מעצמנו, לשקר לעצמנו). יש הרבה סדנאות על השופט הפנימי והמבקר הפנימי, ובסדנאות האלה, בד"כ בעלי התפקידים האלה, סופגים חרופים וגידופים, עושים הכל כדי להנמיך להם את הראש, כי הם מקבלים מקום נכבד מידי אצל כולנו. זה באמת נכון, אבל יש להם תפקיד נכבד לחבר'ה האלה, הם שומרים עלינו, עוזרים לנו להשאר על הדרך שבחרנו לנו. אז כשאנחנו קולטים את עצמנו משקרים להם, נדלק רמזור אזהרה אדום מהבהב 🚦.

כשאתם קולטים שקר שכזה, תבחרו לבחון אותו בשקיפות מול עצמכם, וזה עוזר גם להביא בנושא הזה שקיפות מול בן/בת זוג, או מול חבר/חברה קרובים וטובים. עוד אוזן קשבת ולב אוהב, עוזרים לנו להפטר מהשקרים, להיות יותר נאמנים וכנים עם עצמנו, לחיות טוב יותר.

קלטתם את עצמכם מתמודדים עם שקר עצמי קטן (או גדול)?
לא מצליחים להתמודד ולהפסיק?
מתסכל?
אנחנו יכולים לעזור!!!
ווטסאפ אחד ואתם יוצאים לדרך חדשה.
אל תחשבו פעמיים. מגיע לכם טוב!


#בן_ואפרת #התפתחות_אישית #שקרים #הסתרות #הכחשה #עבודה_בעיניים #שקר_עצמי #עוגת_שוקולד #השופט_הפנימי #מבקר_המדינה