📿🎹 חרוזים מרגעים קטנים של אושר 👨👦😍
למען הסר ספק ובלבול, הפוסט הזה נכתב לפני שנים רבות, מספר ימים לפני פטירתו של אבי.
הוא מכיל מסר כל כך חזק מבחינתנו, שהחלטנו לשלוח אותו שוב.
ימים לא קלים...
אבא שלי מאושפז בבית חולים כבר שבועיים וחצי, מונשם. זו תקופה ממש מאתגרת והתחושה בלב כבדה מאד. הצל הכבד שמוטל על חייו, כשהדבר הבסיסי ביותר לחיי אדם, הנשימה, מפסיק להיות טריויאלי כל כך. כשמונשמים אי אפשר לדבר בכלל, וסף התסכול עולה פלאים.
שבועיים וחצי של סבל גדול. לאבא לא היתה סבלנות לכלום. כאבי ראש וכאבי גב חמורים שתקפו אותו מהשכיבה הממושכת, הידיעה שהוא נמצא בסכנת חיים מיידית, כל אלה התישו אותו. אנחנו, אמא ושלשת הילדים, התחלפנו במשמרות של 24/7 לצידו. ביום שישי האחרון הוא היה עייף, מותש, וישן רוב היום. ישבתי לידו והקשבתי למוזיקה ביוטיוב דרך הטלפון החדש. בשעת ערב מוקדמת הוא התעורר. ניגשתי אליו מחייך וסיפרתי לו שבדיוק הקשבתי לגלן גולד מנגן את הקונצ'רטו החמישי של בטהובן לפסנתר "הקיסר". ידעתי שהוא מאד אוהב את היצירה הזו והצעתי לו להאזין. הוא מייד הניד בראשו ל"לא". לא התעקשתי והמשכתי לפטפט איתו במונולוג. אחרי כמה דקות, ביקש את לוח הכתיבה. שמתי בידו את העט והוא כתב לי "נגן את גלן גולד".
גלן גולד ומגע הקסם
שמתי את האזניות באזניו, ושוב הורדתי מהיוטיוב את הקונצ'רטו. לפתע, השתנתה ארשת פניו מקצה אל הקצה. הוא חייך עד כמה שיכל. הצלילים הקסומים עשו את שלהם. הוא החל לנגן באצבעותיו על פסנתר בלתי נראה והחל לנצח על התזמורת בהתלהבות. דמעות של אושר עלו בעיני. אחרי ימים ארוכים של סבל, יכולנו סוף סוף לחוות יחד רגעים קטנים של אושר. עמדתי כך שעתיים וחצי עם הטלפון ביד, עובר מבטהובן למוצרט ועוד...
במיטה לידו, שוכבת סבתא אתיופית, נראית בת למעלה מ 90. גם היא היתה מונשמת, ועכשיו כבר ישבה במיטה בלי מסכת חמצן. חבורת נכדים מטפלת בה במסירות, מאכילה אותה את הארוחה המוצקה הראשונה, והנכדה מחייכת אלי בביישנות ומסבירה: "היא לא רגילה לאוכל של הארץ, יש לנו אוכל מיוחד". וכולם מתבוננים בה בשמחה והערצה עם כל ביס שנכנס. כן, רגעים קטנים של אושר.
המחרוזת הגדולה של החיים
בבית, חלקתי את הרגעים היפים האלה עם אפרת. חשבנו לנו איך כל אחד משחיל לעצמו את החרוזים במחרוזת של חייו. לכל אחד מאיתנו החיים מספקים קופסה ענקית עם חרוזים מכל הגדלים והצבעים. חרוזים של כעס ויאוש, חרוזים של שנאה ואכזבה, חרוזים של תקווה אהבה וחיבה, ויש חרוזים מיוחדים, החרוזים של רגעי האושר הקטנים. לכל אחד יש את הקופסה שלו. כל אחד יכול לבחור לו אילו חרוזים הוא נוטל מהקופסה שלו, ולהשחיל אותם במחרוזת של חייו. יש מי שנוטל חרוזים בלי כל הבחנה, ויש אפילו את אלה שחושבים, אפילו בטוחים, שהם לא יכולים לבחור את החרוזים. זה "מישהו אחר" בוחר עבורם והם חייבים להשחיל.
ואנחנו, מצאנו את עצמנו אספנים כרוניים. אוספים רגעים קטנים של אושר. חורזים אותם אחד לאחד. גם כשהכל סביב נראה עגום, אנחנו מחפשים בכח כל חיוך, כל ניצוץ במבט.
אתמול היינו בהצגת בכורה של הבן במסגרת בחינות הבגרות במגמת תאטרון, והלב נמלא גאווה. שוב רגעים קטנים ומיוחדים של אושר, והבוקר, הודיעו לנו שאבא כבר לא מונשם, כבר נושם בכוחות עצמו ומדבר... וכל כולו מלא אושר על המצב החדש.
למשוך אלינו טוב ואושר
חיברנו אחד לאחד ועוד אחד וקלטנו בעוצמת יתר את מה שאנחנו יודעים ומלמדים זה זמן רב, זה חוק המשיכה בהתגלמותו. כשאנחנו מרשים לעצמנו להתמקד בשלילי, אנחנו מושכים אלינו עוד ועוד ממנו. איך אומרים הבריות: "צרות באות בצרורות". במהלך השבועיים וחצי שחלפו הרשינו לעצמנו לשכוח את זה, וככל שהתמקדנו כולנו, המשפחה, בסבל של אבא ובמצב הרפואי הקשה, הלכו העניינים והחמירו ובכל פעם ניחתה מכה חדשה, וכשמתעקשים בכח לאסוף שוב את חרוזי האושר, הם ממלאים שוב את הקופסה וקל כל כך למצוא ולבחור אותם.
אז תזכרו תמיד, בכל רגע ורגע שחולף, גם כשהכל נראה קשה ואפילו אבוד, אל תוותרו לעצמכם - חפשו את אותם רגעים קטנים של אושר, הם נמצאים שם תמיד תמיד, זה רק אנחנו ששוכחים או לא רוצים לראות. תזכרו תמיד, שהם כמו מגנטים קטנים, החרוזים הללו, של האושר. תבחרו ותחרזו לכם את המחרוזת היפה של חייכם.
בואו לאסוף לעצמכם רגעים יפים של אושר ביום חמישי הקרוב.
יש לנו סדנה נפלאה "לגעת באהבה" שבה תלמדו ותחוו שעות יפות של מגע קשוב נכון ומדוייק מבני זוגכם. תלמדו את סודות המגע המודע ותבטיחו לעצמכם המון רגעי אושר צרוף, כי תקבלו ממש מתנה נפלאה לחיים.
פרטים נוספים והרשמה דרך דף הסדנה.
מחכים לכם!
ולמי שרוצה להנות ממוזיקה באמת יפה, הנה הקונצ'רטו החמישי לפסנתר ותזמורת "הקיסר" מאת בטהובן בביצועו של גלן גולד.
מוקדש לזכרו של אבי שומר 1931-2012, האיש שהרבה בזכותו אני מי שאני היום.
